אורנית נעלה את הבית. לאחר מספר דקות חזרה לאותו המקום בדיוק, ובדקה האם הנעילה היתה הרמטית.
דקות לאחר מכן, היא מצאה את עצמה ברכבה, מתארגנת ומתכוננת לעבודה, כשלפתע החשש החל לכרסם בה שוב:
ומה אם לא נעלתי כמו שצריך את הדלת? אולי יפרוץ גנב הביתה?
כשאורנית הגיעה אליי לטיפול היא היתה נבוכה לספר על תחושותיה הפנימיות.
בכל זאת ולמרות הכל, ביקשתי ממנה לנהל רישום של הסיטואציות בהן היא הרגישה שהיא חייבת לבצע את הפעולה הבעייתית.
הרישום שביצעה, למעשה פירק את הסיטואציה למרכיבים קטנים: ההתרחשות, המחשבה, הרגש, התחושות הפיזיות אותן חוותה, וההתנהגות באותה סיטואציה.
באמצעות טיפול CBT ממוקד למדה אורנית להבין, כי לכל מרכיב ומרכיב יש חשיבות רבה בהתפתחות הפרעת ה-OCD אותה חוותה.