קובי (בן 11) ואמו ישבו אצלי בקליניקה לפני מספר חודשים.
אמו של קובי סיפרה לי שהוא מתרגז לעיתים קרובות, ושרוי באי שקט מתמשך.
היא התקשתה להסביר לי ממה זה נובע, ובין השורות הצלחתי להבין שקובי סובל מחרדה כתוצאה מאחריות יתר. קובי היה הבן הבכור במשפחה של 5 ילדים צפופים.
בתור בן בכור, דרשה ממנו אמו להכין אוכל לכל האחים בארוחת הבוקר, לסדר את הבית ולהמשיך להתמיד בלימודיו מבלי להתייחס לריבוי המטלות שנושף בעורפו.
מצב רוחו הירוד בא לידי ביטוי בצורה של התפרצויות זעם, רגזנות וכעס הולך וגובר.
לאחר שהבנתי את המקור לחרדות, הנחיתי את הוריו של קובי לנהוג עמו ביד רכה.
להפחית מכמות המטלות, ולאפשר לו להשתחרר "ולכייף" כמו בני גילו.
במקביל, עבדנו על דפוסי החשיבה הבעייתיים ועל הרגשת "אחריות-יתר" שקובי היה שבוי בה בעל כורחו.
הפרעות שונות במצב הרוח אצל ילדים, דוגמת פוביות או דיכאון וחרדה אצל ילדים הן נפוצות יותר ויותר עם העליה בגיל.
כ-20% מהילדים סובלים מדיכאון לעומת כ-40% מהמבוגרים. בדרך כלל, ילדים הסובלים מחרדות או דיכאון יסבלו גם מהפרעות נפשיות אחרות כגון: הפרעת חרדה מוכללת, ליקויי למידה, הפרעות קשב וריכוז, אנורקסיה, היפראקטיביות, הפרעת התנהגות וכדומה.
ילדים נתונים לגורמי לחץ רבים בחייהם. גורמים אלו, כשאינם מנותבים בצורה יעילה למקומות נכונים, עשויים לגרום להפרעת מצב רוח מתמשכת.
נסיבות משפחתיות קשות כמו מריבות כרוניות, הזנחה, אחריות רבה מדי או התעללות רגשית עשויות לפגוע באופן משמעותי במצב רוחם של הילדים. כמו כן, בדרך כלל קיים גורם גנטי המעורר את פרוץ ההפרעה בקרב ילדים ונוער.
ניתן לזהות זאת בקרב ילדים צעירים, השרויים באי שקט מתמשך. לרוב ניתן לראות שהילד הרבה פחות מתעניין בעיסוקים הרגילים: טיולים, משחקים, ציורים וכן הלאה.
נפוצות בדרך כלל בהפרעת דיכאון, כלומר אותם ילדים יתלוננו שוב ושוב על כאבי בטן, חוסר אנרגיה, כאבי ראש ויחושו קושי משמעותי לתפקד במסגרת הלימודית והביתית. חלקם יעברו אשפוזים כלליים ובדיקות חוזרות ונשנות אצל רופאי הילדים ללא ממצא כלשהו, או בעיה בריאותית דורשת התייחסות.
אחת מנורות האזהרה הבולטות ביותר במצבי דיכאון מתמשכים היא פגיעה בדפוסי האכילה והשינה, למשל כאשר הילד אוכל הרבה יותר או הרבה פחות מהרגיל, כאשר שנתו משתבשת, והוא נעשה יותר עייף ופחות אנרגטי.
ההישגים הלימודיים של הילדים הללו נפגעים, ואף המורים מתלוננים שהם פחות מרוכזים, חולמניים והרבה פחות מעורבים בפעילות הכיתתית. בגילאים מבוגרים יותר, הילדים מסרבים לשתף פעולה עם בני משפחתם, ורבים לעיתים קרובות עם חבריהם.
אצל נערים ונערות בולטים במיוחד חוסר הנאה ושביעות רצון כללית מהחיים ותפיסת עולם קטסטרופלית וחוסר תקווה. לא נדיר שהם מסרבים להשתתף באירועים משפחתיים, בורחים מהבית ומסרבים לקיים כל קשר עם הסביבה החיצונית.
הפחדים המתעוררים במהלך הילדות, הם נורמליים לחלוטין וטבעיים. חלק גדול מהפחדים הם תואמי גיל ושלב התפתחותי בו הילד נמצא, ויש להם חשיבות להתפתחותו התקינה. הדבר הופך להיות בעייתי כאשר הפחד והחשיבה השלילית מעסיקה את הילד יתר על המידה, כשהוא אינו מסוגל להתעסק במשימות יומיומיות שגרתיות (שיעורי בית, משחק משותף עם ילדים אחרים), וכן כשהדבר מגביל את פעילויותיו.
שמי רפאל זמיר, מומחה לטיפול קוגניטיבי התנהגותי, בעל התמחות מיוחדת בטיפול בדיכאון וחרדה אצל ילדים ונוער.
הטיפול בקליניקה שלי, לרוב משלב הדרכת הורים והנחיה מדויקת כיצד עליהם לקבל, להתייחס ולפעול במקרה של חרדה ודיכאון אצל הילד. במקרים רבים, ההדרכה לבד תספיק ולא יהיה צורך להביא את הילד לטיפול.
המטרה העיקרית בטיפול בחרדה ודיכאון, היא להשיב לילד את תחושת הבטחון. להגיע איתו להבנה כי העולם הוא מקום בטוח, ולמרות שיש דברים מאתגרים ומפחידים בעולם, הוא יכול בנקל להתגבר עליהם. תופתעו לגלות, אך לילדים צעירים יש כוחות אדירים, כאלו שיכולים לסייע להם להתמודד עם קשיים רבים במהלך החיים.
מוכנים לתחילתו של מסע חדש בחייכם?
