בשנים האחרונות הפכה החרדה לאחת התופעות הרווחות באוכלוסייה.
לצערנו, היא עשויה לפגוע בכולם והיא אינה מבחינה בין מגזרים, נשים או גברים, מבוגרים וילדים כאחד.
עבור הסובלים ממנה, ההתמודדות עם החרדה גובה מחיר יקר אשר משמעו פגיעה באיכות החיים, סבל ומתח מתמיד המלווים את חייהם. לצד הגידול בחרדה, עולה גם השימוש בתרופות לחרדה, דוגמת ציפרלקס, קסאנקס ודומיהן, אשר מטרתן להקל על התופעות השונות הנלוות אליה.
האם תרופות לחרדה הן אכן בשורה בטיפול בחרדה? הכל במאמר המקיף שלפניכם.
אכן, אנחנו חיים בעולם נהדר ומלא אפשרויות. זכינו, ואני באמת מאמין בכך, לחוות תקופה נהדרת בה הקדמה, הטכנולוגיה והמודרניזציה הופכים את חיינו לפשוטים ויעילים יותר. בה הזמינות והשפע הם מנת חלקנו.
אם כך, אתם ודאי אומרים לעצמכם, מה הבעיה? העניין הוא שבראייה שלי, אורח החיים המהיר, התזזיתי והמרובה רעשים, מגיע עם תג מחיר, אותו, לצערי, כולנו משלמים. בעשרות השנים האחרונות, יותר ויותר אנשים מדווחים על קשיי התמודדות, הפרעות חרדה ודיכאון.
והפתרונות? גם הם, ממש כמו אורח החיים שלנו, פתרונות קלים, "זבנג וגמרנו", לפעמים אולי אפילו קלים מדי. במאמר הבא אני מבקש לדון בהפרעות חרדה ובתרופות לחרדה, אשר השימוש בהן הולך וגדל. האם תרופות נגד חרדה הן הפתרון האולטימטיבי?
נדמיין שאנחנו נמצאים בחדר מלא באנשים שונים ומגוונים.
ונניח ואשאל מי בקהל סובל או סבל בעבר מחרדה, כמה אנשים לדעתכם ירימו את ידם? התשובה אני מהמר, תפתיע אתכם.
כיום, ההערכות מדברות על כ10% מהאוכלוסייה, אשר סובלים כמעט בכל רגע נתון מהפרעות חרדה בעצימות שונה.
ואם המספר הזה לא נשמע כל כך נורא, תנו לי רק לומר לכם כי שיעור האנשים אשר חוו בעבר חרדה, גבוה הרבה יותר.
מניסיוני אני יכול לומר, כי החרדה היא אחת הבעיות הנפוצות ממנה סובלים מטופלים רבים. יתרה מכך, בניגוד לדעה הרווחת, אין מדובר במתי מעט או באנשים מסוימים. אכן, צר לי לומר לכם, כי החרדה היא עיוורת צבעים ומגדרים וככזו אינה מבחינה בין מגזרים ועשויה לפגוע בכולנו.
במובן מסוים, כן. ואני אסביר.
החרדה היא למעשה תגובת חירום טבעית של הגוף המתריעה על קיומה של סכנה. סכנות או איומים הם אירועים המתרחשים בחיי כולנו ויש להתמודד איתם כהלכה.
על כן אין ויכוח כי מדובר במנגנון הישרדותי חיוני וחשוב. הבעיה מתחילה כאשר החרדה מתעוררת בתגובה למצב שאינו מהווה איום, או כאשר החרדה אינה בפרופורציה לאיום הקיים. זאת ועוד, פעמים רבות היא מייצרת פוביה אשר גורמת לנו להימנע מאותם מצבים הנתפסים כמאיימים.
בנוסף, החרדה עשוי לתקוף אותנו רק מעצם המחשבה על גורם הנראה כאיום. מצבי חרדה באים לידי ביטוי באופנים שונים ועשויים לגרום למגוון רחב של תופעות – החל מחוסר נוחות קל ועד לרעד, הזעה, דפיקות לב מואצות, סחרחורת, יובש בפה ועוד.
רבים מאיתנו הנתקלים בחרדה, משתמשים באופן אינסטקטיבי בתרופות לחרדה, ואפילו לא חושבים פעמיים. האם מדובר בדבר הנכון?
אמר לי מיכאל בשיחת הטלפון הראשונית בינינו. הוא נשמע טרוד וחסר מנוחה ואני מבקש ממנו להרחיב. מיכאל מספר לי כי הוא עובד בחברת הייטק מצליחה במרכז הארץ, הוא מתאר בפני סביבת עבודה נעימה, אך מאתגרת ומרובת משימות בה הוא נדרש להתמודד עם אתגרים רבים. "אתמול לדוגמא, הגעתי הביתה ב21:30" הוא מספר. "הרגשתי כמו בלון שיצא ממנו כל האוויר, הראש כבד, הגוף כואב. לא הספקתי אפילו לומר לילה טוב ליובל" הוא מוסיף באנחה. לפני כחודשיים נולד יובל, בנו הראשון והוא נקרע בין האבהות הטריה לבין מחויבותו למקום העבודה ולתפקידו. לאחרונה הוא משתף, החל להרגיש דפיקות לב מואצות ולחץ בחזה, אליהם התווספו גם תחושת קוצר נשימה והזעה. לאחר שההתקפים חזרו מספר פעמים, הוא ניגש לרופא, אשר אבחן את מיכאל כסובל מחרדה ונתן לו מרשם לתרופות חרדה. "וכיצד אתה מרגיש כעת?" אני שואל.. הוא מהסס לרגע ואז אומר "התחלתי להשתמש בהן, אבל הפסקתי. הן גרמו לי לחוש קצת אדיש, קצת פחות אני. יותר מהכל הן ביססו אצלי את התחושה שאני כביכול לא מתמודד עם הבעיה לעומק".
כיום קיימות מגוון תרופות כנגד חרדה, אשר נחלקות לשתי קבוצות עיקריות: הדור הישן של תרופות נגד חרדה ממשפחת הבנזודיאזפינים וקבוצת תרופות נגד חרדה השייכות לדור החדש ממשפחת ה- SSRI וה- SNRI.
תרופות נגד חרדה ממשפחת הבנזודיאזפינים
משפחה וותיקה של תרופות הכוללת תרופות כדוגמת וואבן, קסאנקס, וואליום, לוריוון, וקלונקס. אלו מיועדות לרוב לשימוש לטווח הקצר והן משפיעות על הגוף באופן מיידי, ומתאימות בעיקר לטיפול בחרדות, משברים או טראומה. תופעות לוואי בשימוש ממושך גורמות לפיתוח תלות, הסתברות לדיכאון ופגיעה ביכולת הקוגניטיבית.
תרופות נגד חרדה ממשפחת ה- SSRI וה- SNRI
משפחת תרופות השייכת ל"דור החדש" וכוללת תרופות כדוגמת פרוזאק, פריזמה, סרוקסט, רסיטל, לוסטראל, ציפרמיל ואחרות. התרופות הללו נחשבות כטיפול התרופתי היעיל והמתקדם הקיים כיום, שכן הן מעכבות באופן ישיר את ניצול הסרוטונין במוח. זאת ועוד, הן אינן גורמות להתמכרות או לפגיעה בתהליכים קוגנטיביים ואף יעילות לשימוש כנגד דיכאון. משפחה נוספת היא תרופות ממשפחת ה-SNRI כדוגמת סימבלטה, אפקסור, איקסל ועוד שעובד על המוליך סרוטונין כמו ה-SSRI אך בנוסף גם על מוליך בשם נוראדרנלין. חשוב להדגיש כי יש ליטול אותן לאורך שלושה שבועות ברציפות עד להתחלת ההשפעה ועד חודשים ספורים לאפקטיביות מלאה. בנוסף חשוב לדעת כי תרופות אינן "מרפאות" חרדה, אלא הן רק מקלות ומשככות אותה.
נעים להכיר, שמי רפאל זמיר, עו"ס קליני ומטפל קוגנטיבי-התנהגותי.
אני כאן על מנת להרגיע אתכם שאין אדם שלא חווה קשיים, משברים או מצוקה בחייו. אנחנו לא בוחרים בכך, אלו אתגרים שהחיים מזמנים לפתחנו.
אני מציע טיפול יעיל בחרדה באמצעות השיטה הקוגנטיבית התנהגותית, תוך שימוש מינימלי בתרופות נגד חרדה. השיטה כוללת שינוי מהשורש של תפיסות שליליות, והבניית דפוסי חשיבה מיטיבים ושינוי של דפוסי ההתנהגות.
אבל יותר מהכל – אני מבטיח להיות לכם אוזן קשבת, ללוות אתכם בקשיים השונים ולספק לכם מענה אותנטי ומקצועי.
מוכנים לתחילתו של מסע חדש בחייכם?
